אנליזת פוסט הוק אשר נערכה על בסיס הנתונים משלושה מחקרי ה-CVOTי(Cardiovascular Outcome Trials) של GLP-1 RA סמגלוטייד ולירגלוטייד (Sustain-6; Pioneer-6, Leader) בחנה את ההשפעה (pooled effect) של הטיפול על הסיכון לשבץ.

התוצא העיקרי שנבדק באנליזה זו - השפעת הטיפול עם לירגלוטייד וסמגלוטייד על הזמן עד התרחשות אירוע ראשון של שבץ על כל סוגיו. כמו כן נבדקה השפעה בחלוקה לתת סוגים של שבץ שכללו שבץ איסכמי, המורגי ושבץ שטיבו לא נקבע (undetermined).

החוקרים מצאו כי לאורך זמן המעקב, 2.7% מהמשתתפים (216 מתוך 7,907 משתתפים) בקבוצת הלירגלוטייד והסמגלוטייד לקו בשבץ בעוד שהשיעור בקבוצת האינבו עמד על 3.3% (262 מתוך 7,913 משתתפים).

הסיכון להתרחשות ראשונה של שבץ על כל סוגיו היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת הלירגלוטייד/סמגלוטייד, לעומת קבוצת האינבו עם HR של 0.82 (רווח בר-סמך 95%: 0.68-0.98; p=0.030).

בחלוקה לתת הסוגים השונים של שבץ הממצאים נטו לכיוון השפעה מיטיבה בולטת יותר בתת קטגוריה של שבץ בכלי הדם הקטנים, אם כי הפער בין הטיפול לאינבו לא הגיע לידי משמעות סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי באנליזה זו טיפול עם לירגלוטייד וסמגלוטייד נקשר להפחתת הסיכון לשבץ בחולים עם סוכרת סוג 2 וסיכון קרדיווסקולרי גבוה עם השפעה מיטיבה בולטת יותר בחסימה של כלי הדם הקטנים.

מקור: 

Strain, W.D . et al.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה