מעכב ה TNF הסינטטי אטנרספט, (Etanercept/ENBREL/Pfizer), מאושר לטיפול דלקת פרקים שגרונית, כמונותרפיה או בשילוב עם מטוטרקסט. התרופה הביולוגית ניתנת לרב באופן מחזורי, אולם סוגיית הטיפול ברמיסיה מלאה או חלקית טרם קיבלה מענה מחקרי מוצק. על רקע הדברים חוקרים מפולין ערכו מחקר תלת שלבי בקרב חולי דלקת פרקים שגרונית מוקדמת שקיבלו טיפול משולב באטנרספט-מטוטרקסט, השיגו תגובה קלינית טובה או רמיסיה והמשיכו בטיפול במינון מופחת של אטנרספט, במטוטרקסט בלבד או בפלצבו. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Rheumatology.
עוד בעניין דומה
למחקר גויסו 306 חולי דלקת פרקים שגרונית. בשלב האינדוקציה הפתוח החולים טופלו באטנרספט במינון 50 מ"ג אחת לשבוע יחד עם מטוטרקסט במשך 52 שבועות. בהמשך חולים עם ערך DAS28-ESR של 3.2 ומטה בשבוע 39 לטיפול וחולים עם DAS28-ESR<2.6 בשבוע 52 נכנסו לפאזה השניה של המחקר, שלב כפול סמיות בו החולים (193) הוקצו אקראית לטיפול באטנרספט במינון מופחת (25 מ"ג) עם מטוטרקסט, מטוטרקסט בלבד או פלצבו במשך 39 שבועות. אל השלב השלישי הגיעו 131 חולים אשר השיגו רמיסיה במחלת הפרקים (DAS28-ESR<2.6) או פעילות נמוכה של המחלה (2.6≤DAS28-ESR≤3.2) בשבוע ה 39 של פאזת המחקר השניה, חולים אלה הפסיקו את הטיפול כליל ונותרו במעקב במשך 26 שבועות נוספים.
מהתוצאות עולה כי חולים שהחלו לקבל מינון מופחת של אטנרספט חוו החמרה קלה ובלתי מובהקת במרבית התסמינים הסובייקטיביים של מחלתם, בעוד שמעבר לפלצבו או מטוטרקסט כטיפול יחיד הביאו להחרפה ניכרת ומובהקת בתסמינים. רמת ההגבלה בפעילות יומיומית ושיעור הנחקרים שדיווחו על הגעה לעבודה למרות תסמינים מפרקיים פעילים (פרזנטאיזם) בשבוע 39 של פאזת המחקר השניה היו נמוכים באופן מובהק בקרב חולים שקיבלו מינון מופחת של אטנרספט בהשוואה לחולים שעברו לטיפול בפלצבו או במטוטרקסט לבדו (P<0.05).
לסיכום, הפחתה במינון של אטנרספט לאחר השגת רמיסיה יציבה בדלקת פרקים שגרונית לא גרמה החמרה מוחשית בתסמיני המחלה או הגבלה בתפקוד, בעוד שמעבר למטוטרקסט בלבד או הפסקה של כל טיפול פרמקולוגי הביאו להחרפה תסמינית ותפקודית ניכרת.
מקור:
J Rheumatol. 2016 Jul;43(7):1268-77. doi: 10.3899/jrheum.151179. Epub 2016 Jun 1.
The Effect of Reduced or Withdrawn Etanercept-methotrexate Therapy on Patient-reported Outcomes in Patients with Early Rheumatoid Arthritis.
Wiland P1, Dudler J2, Veale D2, Tahir H2, Pedersen R2, Bukowski J2, Vlahos B2, Williams T2, Gaylord S2, Kotak S2.
ערך: ד"ר צבי שליטנר
תגובות אחרונות