מטרת המחקר, אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת International Journal of Urology הייתה לזהות את המאפיינים הקליניקו-פתולוגיים של ממאירויות באדרנל ולנתח את הפרוגנוזה של מטופלים עם קרצינומה בקורטקס של האדרנל (ACC) ופאוכרומוציטומה ממאירה (MPCC).

החוקרים השתמשו במאגר נתונים יפני ואספו מידע לגבי 989 מקרים של ממאירויות באדרנל בין 2012 ל-2015. עבור ניתוחי שרידות, החוקרים אספו נתונים של מקרים בין 2008 ל-2009 והעריכו שרידות כוללת (OS) על ידי שימוש בקפלן-מאייר.

תוצאות המחקר הראו כי ההיסטולוגיות השכיחות ביותר היו ACCי(26.4%), לימפומה מפושטת של תאי B גדולים (DLBCL; 25.4%), נוירובלסטומה (22.2%), ו-MPCCי(11.9%). בעוד שרוב המטופלים עם  ACC ו-MPCC היו בגילאי ה-60, מטופלי DLBCL היוו 61.5% ממקרי הממאירויות באדרנל בקוהורטה של גיל 70 ומעלה. בקרב המטופלים עם ACC,י46.3% היו שלב IV. על אף שניתוח היווה אתת האסטרטגיה העיקרית לכל השלבים, מטופלים צעירים יותר נטו לקבל טיפול משולב, אשר כלל ניתוח וכימותרפיה או טיפול הורמונלי. כמו כן, ה-OS לחמש שנים של ACCי(n=49) ו-MPCCי(n=23) היה 56.2% ו-86.4% בעוד מטופלים עם ACC ללא ניתוח היו עם שעורי OS לשנה ושנתיים של 25% ו-12.5%.

החוקרים סיכמו כי ביפן, DLCBL היווה את מרבית הממאירויות באדרנל אצל מטופלים מבוגרים יותר. על אף שנמצאו בשלבים מתקדמים, מטופלי ACC טופלו בעיקר ניתוחית והפרוגנוזה שלהם לא הייתה משביעת רצון.

מקור:

Chihara  et. al (2022) International Journal of Urology DOI: https://doi.org/10.1111/iju.14996

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה