מגיפת הקורונה (COVID-19) שיבשה את דפוסי הבדיקות והאבחנות של זיהומים המועברים במגע מיני בארה"ב. עם זאת, השפעות אלו לא תוארו באופן מקיף בקרב אנשים החיים עם HIV.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Sexually Transmitted Disease, חוקרים ניתחו נתונים מתיקים רפואיים של משתתפי מחקר HOPS (HIV Outpatient Study). המשתתפים קיבלו טיפול ל-HIV בין ינואר 2019 למרץ 2021, ובתיקם תועדה לפחות תוצאה אחת של ספירת תאי CD4+ ובדיקת עומס נגיפי. בוצע שימוש במודלים של רגרסיית פואסון לצורך חישוב יחסי שיעורים ורווחי סמך של 95%, תוך השוואת שיעורי בדיקות ואבחנות של זיהומים המועברים במגע מיני לפני ה-1 במרץ 2020 ולאחריו (לפני המגפה לעומת תחילתה).
תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 2,311 מטופלים מתאימים, מספר הבדיקות בתקופת המחקר היה: 4,991 בדיקות לגונוריאה (157 חיוביות), 4,978 בדיקות לכלמידיה (135 חיוביות), ו-4,216 בדיקות לעגבת (114 חיוביות). בהשוואה בין תקופת המגפה לתקופה שלפניה, נמצאה ירידה בשיעורי הבדיקות: יחס שיעורים של 0.78 לגונוריאה (רווח בר-סמך 95%: 0.73-0.82) ולכלמידיה (רווח בר-סמך 95%: 0.73-0.83), ו-0.93 לעגבת (רווח בר-סמך 95%: 0.88-0.99).
לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בשיעורי האבחנות. במודלים רב-משתניים נמצאה ירידה בשיעור הבדיקות בקרב גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים לגונוריאה (יחס שיעורים מתוקנן 0.79; רווח בר-סמך 95%: 0.72-0.87) ולכלמידיה (יחס שיעורים מתוקנן 0.78; רווח בר-סמך 95%: 0.71-0.86), אך לא בקבוצות אחרות של מטופלים עם HIV.
החוקרים מסכמים כי ייתכן שיידרש זמן עד שיתבררו מלוא ההשלכות של מגיפת הקורונה על הבריאות המינית. למרות הירידה בבדיקות לזיהומים המועברים במגע מיני, שיעורי האבחנות נותרו יציבים. נדרשת חזרה לבדיקות שגרתיות יותר וגישה משופרת לשירותי בריאות מינית, כדי להעריך את ההשפעה האמיתית של זיהומים בלתי מאובחנים או בלתי מטופלים.
מקור:
תגובות אחרונות